שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי משרים (משלי ) 

תרתי בלבי ועיינתי שכלי וידעתי סוד מכתבך ויסוד מחשבתך כאשר בקשת וכוונת בו להודיעני אמתתו ומהותו והכרתי והבנתי מתוך דבריך הנעימים ומקרב מאמריך היפים המורים והמודיעים לנו רוב השגותיך ותשוקת נפשך בחכמות העליונות ובהשגות הרוחניות המוציאות שכל כל משכיל מן הכח אל הפועל. ובראותי כי כן הנה שמחתי שמחה מאד, שמחת עולם עם טוב מציאותך והויתך ומיד נקשרה נפשי בנפשך קשר אמיץ ונדבקה רוחי ברוחך דבוק חזק וכל דבריך ישרו בעיני והיטבת דבר כאשר דברת בם כי הם כולם דברים שבאו מופתים על אמתתם בכלל. רק בפרט אחד שבם ראוי להקשות עליך קושיה גדולה ולא עוד אלא שבו בעצמו אתה מקשה על עצמך ודבריך סותרים בו זה את זה. וקל עלי לבלתי חשדך על שנעלמה הסתירה שבין דבריך מעיניך מפני שנראה לי בדבר ההוא שבמרירות לבך דברת בו. רק אני צריך לעוררך על הסתירה בעצמה האלקית ואח"כ אודיעך הקושיה העמוקה דרך אהבה וחבה. ואהיה כמעורר ישן שחושב להיות ער כשאינו מכיר במהות שנתו ובאמתת תרדמתו. ואחבר אל הפרט ההוא עם הקושיה תמה אחד ופלא מחודש אצלי והוא קרוב לדעתי להיותו נמנע והיה אצלך מחויב לפי דבריך:

ואומר שהסתירה שבאה בדבריך היא היותך מוסר דינך ליודעים שיעידוך על האיש הנעלה שהסתרת שמו ממנו מפני שמחה על מה שאין בידו למחות והוא שמחה על מה שלא ידע. והנה גנית אותו במה שידע ואתה אינך בקי באותה הידיעה שלו ואיך האשמת על היותו מוחה על מה שלא ידע ולא האשמת עצמך תחילה על היותך ממחה על מה שלא ידעת. זאת היתה כונתי בענין הסתירה ואמנם קראתיה עוד בשם סתירה מפני שאמרת בסוף הענין ההוא שהוא זריז בו ובקי בענינו כי אין דרכו דרך טובה ושכחת דרכך וחייבת לה הדרך הנבחרת בכלל והיא ששללת אותה מדרכו בכלל:

ואני אודה לך בשבח דרכך ששבחת שהוא שבח אמיתי וראויה היא אצלי דרך חכמת המחקר לשבחה כי חכמה מופלאה היא באמת. רק היא אצלי ואצל כל מקובל כולם יודע הדרך שגיניתה חכמה קטנה מאד שהחכמה ההיא היא הנבואית לבדה ואחת היא לאמה ברה היא ליולדתה. "ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה" (שה"ש ו' ט'). ועליה לבדה נאמר "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה" (משלי לא' כט'). כי בלא ספק כל החכמות לה כבנות והיא להן כאם שכולן יונקות ממנה. ובה ישיג האדם השכל הפועל בקלות ובה יתעלה על כל החוקרים והחכמים אשר המיתו עצמם להשיגה. "ועשו כן החרטמים. . . . ולא יכולו" (שמות ח' יד'):

ואחר שדברתי בסתירה והעדותיך על מציאותה ועל מקומה אשוב אל הקושיה ואומר שמן הדין הוא להקשות עליך ולמחות בידך על הדרך הפילוסופית שאתה דבקת בה עם היותך ראוי לכך מצד חכמתך. והטעם הוא מפני חשבך שחכמת התורה שנקראת חכמה מביאה לידי רוח הקודש כמו שאבאר זה לפנינו במקומו בע"ה, היא חכמה למטה במדרגה מחכמת הפילוסופית. ואולי זה הענין נעלם ממך ועל כן אצטרך להעירך עליו עד שתתעורר אל אמתת דבר זה משנת השכחה ויוסר לבך ממה שדבקת בו עד היום ושמת אותו תכלית אחרונה:

ואמנם ידעתי מטוב שכלך שכבר תתרונן משנת השכרות האולת הקשורה בלבך על זה בעת שתשמע הראיות הברורות מפי ספרי זה כי יתקיים בך מה שכת' בכיוצא בזה "תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח" (משלי ט' ט'):

ואם כן שכבר הודעתיך ענין הקושיה ואמתתה אחבר אל מה שאמרתי התמה והפלא שאמרתי בו, שאתה התהללת והתפארת במה שאי אפשר לשום חכם בעולם להתפאר בו עם היותו מכחיש הקדמות הידיעה שזכרת שכבר ידעתה. והיא אמרך כי סוד השם ותנועת מקצת אותיותיו ידעתה ובנשימה הנחה והמפסקת והמארכת הבנת ותקון ממלכת המרכבה שמרת:

והנני צריך עתה לשוב לדבר על זה מעט ולהודיעך מה הפרש יש בין בעלי קבלה הנבואית ובין בעלי החכמה השכלית בענין זה. ואחל לומר שזה ידוע וברור לכל מי שלמד גמרא מסכת שבת, שבא בו הכתוב בפרק אמר ר' עקיבא ת"ר הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". ושם נאמר עוד אמר ר' יוחנן מאי דכתיב "אדני יתן אמר המבשרות צבא רב", כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות. דבי ר' ישמעאל תנא "כפטיש יפוצץ סלע" מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה נתחלק לשבעים לשונ'. ושם בא עוד אמר רב חנינא בר פפא מאי דכתיב "שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים", למה נמשלו דברי תורה לנגיד לומר לך מה נגיד זה כל העובר על דבריו חייב מיתה אף דברי תורה כל העובר עליהן חייב מיתה. ד"א מה הנגידים הללו קושרים כתרים לאחרים אף דברי תורה קושרים כתרים לאחרים. ד"א מה נגיד בידו להמית ולהחיות אף דברי תורה יש בהן להמית ולהחיות, כדרבא דאמר רבא דאומן לה סמא דחיי דלא אומן לה סמא דמותא. ד"א נגידים כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה קשרו לו שני כתרים:

וביאור שני הכתובים האלה הוא ביאור מופלג עם התולדות המתחייבות ממה שדרשו בהן הנזכרים ז"ל. ואין כונתי להביא דרשות והגדות בענין זה ואע"פ שכבר יגלה לכל משכיל שהם משכני סתרי התורה ואהלי סודות הנבואה וכשידעם המקובל מעניניהם אז יכיר מעלת אומריהם ומדרגת מחבריהם. ואמנם רמזתים אני פה כדי להעיר על שני עניניהם האחד על סוד הלשונות והשני על היות פירושי התורה סם חיים ליודעיו כראוי כמו שנאמר על זה "ואתם הדבקים ביי אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד' ד'). והדבקות בשם משותף עם הקיום הנצחי כמו שנאמר "ובו תדבק ובשמו תשבע" (שם י' כ'). והוא הקיום מצד שמו המפורש ית' וככה בא בדברי משה רבינו ע"ה "וזאת התורה אשר שם משה" וגו' (שם ד' מד'), שפירשו בו זכה סם חיים לא זכה סם המוות. וכן הנביא אומר "כי ישרים דרכי יי וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" (הושע יד' י'):

ואם כן הנה התורה גם כן קראוה סם המוות למי שלא זכה בה. והמשל עליה כי השמש בחמו המגיע באמצעות האש היסודית והאויר מחמם ופועל פעולות מתחלפות בגופים מתחלפים ואע"פ שהוא אינו לא חם ולא קר ולא פושר. כי אינו מורכב ממזגים אלו ולא מזולתם ואם כן הכל לפי המקבלים שהרי הוא משחיר פני הכובס ומלבין פני הבגד. וכן מתיך הדונג ומקשה הביצה או הדומה לה. וכן התורה ממיתה ומחיה לפי המקבלים וכן כתיב "מות וחיים ביד הלשון ואהביה יאכל פריה" (משלי יח כא'). וזו היא לשון הקדש הכוללת שבעים לשונות. ובפרק הנזכר בעצמו נאמר אמר ר' יונתן לעולם אל ימנע אדם עצמו מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה. שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל" אפילו בשעת מיתה תורה. אמר ר' שמעון בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל", אל תיקרי באהל אלא כי ימות בה:

הנה שני הענינים שהבאתי ראיה מהם על כונתי בם, שהם מכלל דברי חכמינו ז"ל בפירוש הכתובים הנזכרים מורים על ענינים שלמים מאד. במה שהאדם צריך לדעת אמתתם ברצותו להיותו שלם השלמות האחרון אשר אין שלמות אחריו לאיש מאישי מין האדם. וזה שהם מודיעים לנו מהות הנבואה באמתתה ובסבת מציאותה שהיא הדבור המגיע מהשם לנביאים באמצעות הלשון השלם הכולל תחתיו שבעים לשונות והוא לשון הקדש לבדו, הנכלל תחת כ"ב אותיות הקדש במופתים (ברוב דברי המחבר פירוש המילה מופת-הוכחה) ברורים מושכלים לכל מקובל שלם שיודע הקדמותיהם ותולדותם. וזה שהודיעו לנו הכתוב האחד עם פירושיו ועם סתריהם, ואמנם הכתוב השני הודיענו סוד מהות הדבור הפנימי האנושי וכחותיו ופעולותיו בנפש המשכלת, שהוא סבת חייה וסבת מותה אחר הפרידה. וגלה לנו שהדבור הפנימי נחלק לשני חלקים שהם שתי מחשבות מתחלפות ומתחייבות משתי עצות הפכיות נבראות ומוטבעות על שני כלים תחתונים, ששכינתם ימין ושמאל והבליהם עולים למעלה עד התכלית ויורדים למטה עד התכלית. וכלי אחד עליון מקבל כחם ומוליד בנים הנקראים תלמידים. וכלי אחד תחתון מקבל כחם גם כן ומוליד בנים שומרין המין הגופני. והראשונים הנזכרים שומרין המין הרוחני ועליהן שומרין שני בתי דינין, בית דין של מעלה ובית דין של מטה. והדיין יושב על שני כסאות הדין ודן בשתי מדות העליונים והתחתונים. ונקראים מדת הדין ומדת הרחמים ושמם עוד יותר מבואר, כף זכות וכף חובה:

והנה שני עצים עדים לפי התורה וסתר החכמה והעלם הנבואה על כל זה שהם מורים על ראש התורה וסופה ועל ראשית המציאות וסופה ונקראים עץ החיים ועץ המות טוב ורע.וראוי היה לך להתבונן בהקדמת עץ החיים וזו לשונו,הקדמת המסדר לספר עץ חיים

הקדמת המסדר והמאסף את ההגהות וביאורים:

אחרי אשר עזרני ה' לגמור את המלאכה ולראותה בנויה על תילה, הנני ברוב ברכה והודיה לשמו הגדול והקדוש על הזכות הגדול שזכני בזה. ברוך שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה לברך על המוגמר מגמר מלאכת הקודש הלזו אשר לא נראה ולא נשמע כבושם הזה מעולם כי אין תמורה ואין ערך ליקר תפארת גדולת קדושת ספר הנפלא והנורא הנעלה והנשגב. הנערץ והנקדש. מקודש קודש הקדשים. ספר הע"ח אשר אנכי נותן לפניכם היום וכמו שהעיד הגאון החסיד בעל השל"ה שהוא חשוב כמו שניתן תורת משה לישראל (כמו שהובא בהתחלת ספר פע"ח. וכן בע"ח דפוס קארעץ). והנה הגם שתה"ל ית' כבר רבו שנים והלכו דורות שנדפס ספר קודש הקדשים הזה כמה פעמים. אמנם אין לשער גודל מעלת יקרת ההוצאה הלזו על כל הקודמים לו באשר שהוא רב מאד כי הלא ידוע הוא כי מה נהדר היה העץ חיים אשר הדפיסו גדולי חכמי ירושלים ע"ה תוב"ב. בשנת תרכ"ו. כי הגיהו אותו מכמה ע"ח מדפוס ומכ"י והוסיפו בו פנינים יקרים כמה וכמה הגהות מחכמי חרשים ונבוני לחשים מגדולי חכמיה. ונוסף על כולם ושקול כנגד כולם מה שהדפיסו בו וקבעו בו אור המופלא המאיר לכל העולם כולו הנקרא בשם השמ"ש שהוא ממרן הקדוש רבינו שלום מזרחי שרעבי זללה"ה זיע"א. והעיד שם הרב המופלא המקובל האלקי כו' כו' היר"א ז"ל. כי מי שלומד ע"ח בלא הגהות השמש הוא כמצות אנשים מלומדה באין מבין ואין יודע איזה דרך ישכון אור כי יתבלבל ממעיין המבוכות כשיכור בלב ים (עיין שם בהקדמתו) ולא הספיק להם בדברי השמ"ש לבד אלא שהדפיסו עוד בסופו כל ספרו הנורא רחובות הנהר ונהר שלום כולו אשר כל רואיו משתומם ואומר ברוך חכם הרזים [כי הנה ידוע הוא שכל דברי האר"י זללה"ה. הרי עמוקים ורחבים מיני ים ועכ"ז הנה כל דבריו הם רק בכללות ובכללי כללות לבד, אלא שבמעט מקומות מרמז לנו שכמו שהוא בכללות כן הוא ג"כ בפרטות ובפרטי פרטות. אבל לא זכינו לדבריו שידבר בזה באופן עניניהם בפרטות (איך שהם) אלא רק מעט מזעיר, וכן הוא ידוע ג"כ שכל דברי האר"י ז"ל עם שהדרושים מתרבים והולכים עד אין סוף עכ"ז אין דרוש ודרוש שלא יהא לו שייכות וקשר עם כל הדרושים כולם אך לא היה לנו פתח פתוח בזה איך לקשרם ולייחדם לעשות כולם יחד לתורה אחת עד שבא הרב רבינו הקדוש אור המופלא המנורה הטהורה מהר"ש שרעבי זללה"ה בספרו רחובות הנהר ונהר שלום וכתשם וטחנם ובללם בשמן זית זך שהוא חכמת השם אשר היה בקרבו וגילה לנו כל אופן סדר תהלוכות כל הפרטים והרכיבם וייחדם זה בזה וזה בזה ועשאם לתורה אחת ממש בעמקות נפלא ונורא מאד מאד, ברוך חכם הרזים] והנה כל הפאר והשבח הזה ישנו ג"כ להע"ח מדפוס ירושלים אשר משנת תרכ"ו ואמת הוא כי מה נהדר הוא לתפארת ולתהילה לכל מי שזכה להגות בו וראוים הם המוציאים אותו לאור שיחוקו לשם עולם ולהלוך ולהדבק בעץ החיים בארצות החיים סלה, ועתה נבואה נא ונראה כמה ככרין דנרד להספר עץ חיים הנוכחי אשר אנו נותנים לפניכם היום, כי הנה כל הפאר והמעלה, והשבח והתהילה, אשר בהע"ח דפוס ירושלים הנה ישנם כולם ממש גם בהע"ח הזה כי הדפסנו את כל ההגהות כולם הן קטנות הן גדולות כל הנמצא שם בלי חיסור אות ונקודה כלל וכלל ח"ו, וכן כל דברי השמ"ש כולם וכן כל הרחובות הנהר והנה"ש כולו, הכל הדפסנו בשלימות ממש כל הנמצא כתוב בהע"ח לירושלים, ולא זאת, אלא שעשינו תיקונים רבים גם בהמלאכה שלהם ג"כ, והיינו, כי הם הדפיסו כל ההגהות וכל דברי השמ"ש בפנים הספר גופה בתוך דברי האר"י זללה"ה בעצמו (אלא שעשו מוקפים בחצאי לבנה על כל הגה"ה והגה"ה) אבל אנחנו ראינו שאין ראוי לעשות כן כלל כי הוא גורם בלבול גדול להמעיין [כי בעת שעיונו טרוד להבין דברי הרב זללה"ה מוכרח הוא להפסיק עיונו ולהסתכל ולברר מה שהוא דברי הרב עצמו ומה שהוא שייך להגה"ה] ולפעמים נפסק גם שורה אחת לשתים ולשלוש ע"י ריבוי הגהות אשר שם, והוא בלבול גדול כידוע, ולכן בררנו ולקחנו את כל ההגהות וכל דברי השמ"ש והעמדנו אותם במדור בפנ"ע ההגהות בהגהות וביאורים, ודברי השמ"ש במקום בפ"ע, הכל באותו העמוד גופה ובציוני אותיות על כל אחד ואחד כאשר עיניכם תחזינה משרים, וכן כל השמטות ותיקונים אשר נמצא בע"ח דפוס ירושלים בסוף הספר כמה וכמה דברים, העמדנו כולם מה ששייך לפנים בפנים, ומה ששייך להגה"ה בהגהות וביאורים, כל אחד על מקומו, וכן גם על כל הגהות מהרח"ו עצמו וכן הגהות מהר"י צמח אשר בפנים הספר העמדנו אותם ג"כ ברווח והפסק שלא יתערבו הגהות עם דברי הפנים כלל וכלל, וזה הוא מה שראינו לתקן גם במלאכת הע"ח אשר לירושלים גופה, אמנם לא הספקנו לנו בכל זאת אלא באשר שרצה הקב"ה לזכות את ישראל וחפץ למען צדקו להגדיל תורה ולהאדירה העיר את לבבנו ברוב רחמיו וחסדיו למען שמו יתברך ונתן בלבנו להוסיף עוד שפוני טמוני אור יקרות ולגלות עוד גנזי נסתרות רבות ו

היינו כי הוספנו ספר יקר הערך ויקר המציאות (אשר כמעט לא נראה לעולם במדינתינו) ספר גדול בכמותו ועוד יותר באיכותו והוא ניהו הספר יפה שעה פירוש וביאור על הע"ח בעומק הבנת הפשט וכן מקשה ומתרץ מפרק הרים ומשבר סלעים בפלפול עמוק בחריפות ובקיאות הרבה מאד והוא לאחד מגאוני חכמי ספרד המקובל האלהי רבינו החסיד כמהור"ר שלמה הכהן (בעל המחבר ס' יפה שעה והוראות שעה על שער הכוונות וס' שעת רצון על הזהר ותיקונים וספר מזל שעה ושעת הכושר) והדפסנו אותו כולו בפנים בציוני אותיות על כל דיבור ודיבור, עוד זאת יתירה עשינו לקיים מאמר החכם מכל האדם ביום טובה היה בטוב ואמר עוד כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וראינו להוסיף עוד מרגניתא יקירא דלית לה טימא, והיינו כי ראינו בספר אמת ליעקב הגם שהיה בעצמו אדם גדול (כמו שהעיד ספרו עליו) עכ"ז כמה הרחיב להשתפך נפשו ברוב הלל והודיה להש"י על שהמציא לו קונטרס אחד מהרב החסיד המקובל האלהי כמהור"ר דוד מאגאר זללה"ה נקרא בשם חסדי דוד והוא קיצור מרוב ענינו ע"ח ע"ד סימנים קצרים בלשון צח ונאה ובמועט מחזיק את המרובה וכמו שהרבה בעל אמת ליעקב לדבר בשבחו בההקדמה אשר עשה עליו, וטרח והדפיס אותו בסוף ספרו, וכאשר שגם הספר אמל"י אינו מצוי במדינתינו כלל ללמוד הקונטרוס חסדי דוד אשר בו, ולזאת ראינו כי טוב ויפה הוא מאד להדפיסו בסוף הע"ח ג"כ, כי הוא קיצור מהע"ח ושייך אליו והדפסנו אותו כולו ככל הנמצא כתוב בסוף ספר אמל"י והוא תוספת שבח על שבח ואור על אור לאור ולילך בעדן גן אלהים להאחז ולהדבק בהע"ח, ואחר כל זה הנה הצליח הש"י גם בידי ע"ד שאמרו קרב לגבי דהינא ואידהן ומצאתי גם אנכי איזה מקום להתגדר בזה, והיינו כי נמצא תח"י הע"ח (כתב יד) של החסיד המפורסם מהרא"ז מהוראדנא ז"ל בעל יסוד ושורש העבודה ומצאתי בו נוסחאות שונות והגהות יקרות הרבה מאד עד ערך שמנה מאות ולקטתי אותם כולם והדפסתי אותם בהגהות וביאורים שלקטתי, עוד היה הש"י עמדי ללקט פנינים יקרים וחידושים רבים מהספר היקר והנפלא ס' שמן ששון (לאחד מגדולי חכמי ספרד) על הע"ח אשר הוא גדול מאד בכמותו ועוד יותר באיכותו ולקטתי ממנו הקיצור מענינים רבים שבו, וכן עשיתי עד"ז ללקט איזה ביאורים והגהות גם מהספר אמת ליעקב ואת כולם הדפסתי אותם בהגהות וביאורים על שמם והוא תועלת גדול לדעת כי הם כמעט ביאור על הע"ח. גם הוספתי להדפיס הקדמת מהרח"ו מספר שער הקדמות שהוא חלק ראשון מהשמונה שערים והוא הקדמה נפלאה ובאריכות גדול והש"י יודע גודל יגיעתי בזה ובפרט לגודל טרדתי בתהלוכות כל ההדפסה אשר היה מוטל עלי וכן ללקט הפנינים היקרים מספרי המקובלים עד אשר בכל כחי עבדתי את המלאכה הזאת, ולולא חסדי הש"י עמדי לא היה באפשרי לעשות כל זאת [ועל טוב יזכר שם זוגתי הצנועה מרת מרים תחי' שחסה על בריאותי (הדלה ל"ע) ועזבה כל כלי ביתה תחת השגחת אחרים וישבה עמי להשגיח על בריאותי ועבור זה עשיתי מלאכתי בלא שום טרדה בעזהשי"ת ומשכורתה תהא שלמה בזה ובבא]. ויהא רעוה שיתקבלו דברי בעיני כל חכמי לב ואזכה בזאת להדבק בשמו יתברך כל הימים ולזכות את הרבים עוד ועוד ולאור באור פניו סלה, עוד הוספתי בו איזה הגהות יקרות על הע"ח אשר שלח לי ידידי הרב ה"ג חו"ב מקובל אלהי כש"ת ר' שלמה בר' חיים חייקיל שליט"א ממה שחנן אותו הש"י והדפסתי אותם ג"כ בהגהות וביאורים על שמו (בשם הרשב"ח) עוד זאת יתירה עשה כי הנה הקונטרס חסדי דוד היה חסר ומשובש הבנה מאד והוא שליט"א הגיה אותו כולו ועשה אותו כסולת נקיה כיד ה' הטובה עליו, וכל הגהות שבחסדי דוד הם ממנו השייך לפנים העמדתי בפנים בחצי רבועים ויש מהם שהעמדתי אותם על הגליון, גם היה השם יתברך עם הרשב"ח הנזכר ושלח לי עוד כמה הגהות יקרות על הרחובות הנהר והנה"ש, כי יש ברחובות הנהר בכמה מקומות אשר הוא כמו קיצור (או חוסר) לשון והוא שליט"א הגיה אותו ותקנו על צהיו"ט וגם כתב באיזה מקומות כמו תוספות ביאור כיד ה' הטובה עליו, ואת כולם העמדתי אותם כל אחד על מקומות וקראתי אותם בשם ה"ר שב"ח כשמו ושם אביו שליט"א ועבור זה יהי הש"י עמו לחוננו ולהאיר פניו אליו סלה:

ואחרי הציע כל יקר תפארת מלאכתינו אשר יתברכו בו כל רואיו הנה ראינו לדבר עוד בזה באיזה שיחה קלה (למלאות רצון רבים ושלימים אשר בקשו מאתנו להראות הדרך איך לכנוס בדרך עץ החיים), באשר שראינו שרבו המשתוקקים לכנוס לפני ולפנים אל היכל הקודש פנימה (כי באמת רק בזה תלוי כל תקות חמדת ישראל כידוע מכל קדושי עליון הבאים בסוד ד') אלא שסגר השער לפניהם באין יודע היאך לכנוס. ולזאת ראינו לפתוח השער כמעט. להראות בדרך הקודש לכל הראוים לזה. וראשונה הנה נאמר. כי האמת הוא שהגם שכתר תורה הוא מופקר לפני כל שכל מי שנוטלתו הולמתו אמנם ידוע הוא כי זה הוא רק בחלק הנגלה לבד שבזה כולם שוים בחיובה. אבל לא כן בסתריה וצפוניה שהוא כל חלק חכמת האמת. הנה לא ניתן החלק הזה לא לנערים ולא לשוטים ולא לבורים ולא לריקים ומכ"ש לרשעים ח"ו דהרי לכך נקראת בשם סתרי תורה כידוע והיא מסתרת א"ע לפני כל הרחוקים ממנה וזה הוא באמת הסבה מאת ה' מה שבספר הע"ח הנורא הלזו נסדר בתחילה כמה פרקים ודרושים אשר היו ראוים להכתב באמצע או בסוף כי הוא על דרך נעו מעגלותיה לא תדע וכדי להרחיק את הרחוקים שלא יטול את השם כל מי שרוצה. אמנם באשר שראינו שבכל דור ודור וכמעט בכל שנה ושנה מתגלית החכמה הזאת ביותר (כי כשם שיעודת חמדת ישראל מתקרבת בכל יום כן היא מתגליתן כ"כ בכל עת ועת כי הם תלוים זב"ז כנודע) ובפרט בעיתים הללו אשר זכינו תה"ל יתברך לספרי החסיד לוצאטי ז"ל וכן לכמה ספרי קודש העומדים למשמרת הקודש להסיר ולהרחיק כל חלאת מחשבה רעה וזרה ח"ו. ולזאת מצאנו עצמינו במותרים ומצווים לדחוק את עצמינו ולהראות בכל האפשרי איזה דרך ישכון אור שיכנסו בה כל הראוים לחזות ולראות באור ד'. ונתחיל ונאמר. כי מי שרוצה ללמוד את הע"ח יתחיל ללמוד מהיכל אד שהוא דרוש עגולים ויושר:

כי כל שער הכללים הוא באמת שייך לסוף הספר כולו. וכן ראינו מסודר באיזה ספרי ע"ח כ"י. והעיקר הוא רק מתחילת דרוש עגולים ויושר הראשון, וילמוד אותו כולו עד שער ג'. וידלג על השער ג' כולו. ויתחיל משער ד' פ"א וילמוד את החצי פ"א עד דרוש הר' גדליה אשר שם. ואח"כ ידלג גם על כל שער ד' כולו ויתחיל משער ה' מתחילת פ"א עד אמצע הפרק הנרשם שם האותיות מ"ב דע כו' וידלג שם עד התחילת פ"ב. וילמוד את כל הפרק ב' כולו ואח"כ ידלג משם ולהלאה על כל השער טנת"א כולו. ויתחיל מתחילת שער ו' שהוא שער העקודים (וכל אלו הפרגים וכן החצאי פרקים אשר ציינתי הם כולם הולכים כסדר זה אחר זה ואין לחוש על הדילוגים) ואח"כ כאשר יגיע לתחילת שער העקודים ילמוד משם ולהלאה כל הפרקים אשר נרשם עליהם אותיות מ"ת (שהוא ר"ת מהדורא תניינא) וילמוד את כל פרקי המ"ת זה אחר זה (כי כל פרקי המ"ת הם כולם הולכים כסדר עד סוף הע"ח ממש) וידלג על כל הפרקים שביניהם הנרשם עליהם מ"ב או מ"ק וכן על שארי כל הפרקים ולא ילמוד רק הפרקי מ"ת לכבד עד סוף הע"ח כולו. אמנם הנה יש עוד שערים ופרקים אשר יכול ללמוד גם אותם והיינו כל שער המלכים כולו שהוא שער י"א (זולת המ"ק שבפ"ו דשם) ושער המוחין כולו שהוא שער כ' (זולת הפ"ט דשם) ושער מוחין דקטנות כולו שהוא שער כ"ב. ושער פרקי הצלם כולו שהוא שער כ"ד. ושער דרושי הצלם כולו שהוא שער כ"ה. ושער תיקון הנוקבא שהוא שער ל"ד מפ"ג עד סופו. ושער הירח כולו (זולת פ"ג) ושער מיעוט הירח כולו ושער מ"ן מ"ד עד דרוש העשירי שבו ושער דרושי אבי"ע כולו שהוא שער מ"ב וכן שער מ"ג כולו ואח"כ שער האחרון שהוא שער החמישים. הנה כל זה אין צריך לדלג גם בלמדו בראשונה, ואחר שיגמור את כל זאת יחזיר ויתחיל מתחילתו ואז יכול ללמוד ולהבין את כולו כסדר גם בפרקי המ"ב והמ"ק כי הוא ית"ש לא ינמע טוב מכל יראי ה' החפיצים להדבק בו ובתורתו ית"ש. וגם זה דעת לנבון נקל שאין צריך לרפות וליפול אף אם אינו מבין איזה ענין קצר. גם מכל אשר רשמתי ללמוד בתחילתו. כי כך הוא דרכו של תורה אשר תחילתה יסורין וסופה שלוה ואם אינו מבין גם אחר עמידתו עליו ג' וד' פעמים ידלג עליו ויתחיל להלאה בסדר אותן המקומות אשר רשמתי. אמנם יזהר מאד מאד שיהיה רגיל להסתכל בספרי החסיד לוצאטו ז"ל בהקל"ח וקנאת ה' וכן בס' שומר אמונים וגם מחוייב מאד בכל האפשרי ללמוד את הס' אילמה להרמ"ק זללה"ה במעיין א' שם עד תמר ה' כי אם לא ילמוד אותו ידע כי בנפשו הוא ח"ו. וגם כל זה הוא רק למי שרגיל רצת בענין הספירות וקלטה עינו ולבו מעט מענינם. אבל מי שאין לו ידיעה כלל בזה חלילה וחלילה להתחיל לימודו מהספר הקדוש והנורא הע"ח להאר"י ז"ל כי יגיענו ח"ו הפסד ובלבול מאד אלא ילמוד מתחילה קבלת הרמ"ק זללה"ה. והיינו הספר עסיס רימונים שהוא קיצור הפרד"ס והוא ספר טוב מאד מאד. או שילמוד הספר שפע טל לכל הפחות ב' וג' שערים ממנו. ואח"ז ילך להע"ח הנורא בצירוף עיונו בספר אילימה ובספרי לוצאטו כנזכר. גם מחוייב ביותר כל מי שעוסק בחכמה הזאת שיהא נפשו ולבו כל הימים להיטיב את מעשיו תמיד בכל תורת ה' הישרים וביותר בלימוד ושמירת ההלכה מכל חלקי ארבעה שו"ע. כי הם חיינו ואורך ימינו. ויקבע מאד בלבו חיוב ותשוקת שמירת ההלכה עד תכלית האחרון וע"ז נאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית. ואז יכול להחשב מבני היכלא דמלכא לכנוס לפני ולפנים אל היכל הקודש פנימה להתענג נפשו נועם זיו חכמת האמת שהוא אור פני מלך חיים ע"י לימוד עה"ח ולהדבק באלקים חיים סלה עד כאן הגיע דברינו מה שראינו לדבר בהנאות לפי הענין. ומעתה ישישו וישמחו כל מבקשי דבר ה' ויגילו וירונו כל חושבי שמו ויאמרו כולם יחד לכו ונלכה להדבק בספר הקדוש והנורא עץ החיים לראות ולחזות בנועם ה' אשר שמה ויאצלו ברכה גם עלינו על שנתגלגל הזכות הגדול הזה על ידינו ויהי רצון שנזכה עי"ז לזכות את הרבים עוד ועוד אשר עם לבבינו כעתירת העוסק במלאכת הקודש בלב ונפש המסדר והמאסף:ועוד הקדמה לספר דרך עץ חיים להרב המקובל מהר"ר מאיר פאפרוש כץ אשכנזי זלה"ה:

אמר הצעיר והזעיר באלפי יהודה ברוך ה' אלהי ישראל אשר לא עזב חסדו ואמתו מעמנו ונתן לנו תורה אמיתית וחיי עולם נטע בתוכנו והבדילנו מעמי הארצות ונתן לנו את חוקיו ומשפטיו הישרים וגם חבה יתירה ואהבה (ודעת) [נודעת] לנו (ורזי) [ברזי] ספרי וסתרי תורה הפנימים אשר מאין תמצא והיא נעלמה לא שזפתה עין רואה ונתנה לרוב עמקה בע"פ ולא להכתב כי אין דורשין במרכבה כו' כדאיתא במסכת חגיגה. ואמנם שרשם הם נטועים בגן אלהים בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה והעתיקם נביאינו וסתמם במתק לשונו כמאמר המלך החכם דבש וחלב תחת לשונך ובעונותינו הרבים [כאשר] הורקנו מכלי אל כלי ומפני חטאינו גלינו מארצנו טעמינו לא עמד בנו וריחנו נמר ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונים נסתרה עד הופיע ה' מן השמים דבר בקדשו בהר המור ע"י רשב"י ז"ל וחבריו לאקמא שכינתא מעפרא ולארמא רישהא חיבר אותו חיבור הקדוש עד שתחת האי אילנא רברבא כל צפרי שמיא (פזרין) הוא דרין והוי [מתכנשין] שרפים וחיות ואופני הקדש לשמוע אולפן חדתין מפומיה דרשב"י זלה"ה וחביריו והנה אחר הסתלקות האור הקדוש מהעולם אסתלקו כל גנזי מלכא בהדיה כדאיתא בזוהר פ' ויחי (רי"ז א) יומא חד אידמוך ר' יהודה תחות אילנא וחמי בחלמא ד' גדפין מתתקנן וסליק ר"ש עלייהו וס"ת עמיה ולא שביק כל ספרא רזין עלאין ואגדה דלא סליק לון בהדיא וסליק לון לרקיעא וחמי דאתכסיא מעינים ולא אתגליא כד אתער אמר ודאי מדשכיב ר"ש חכמתם אסתלק מארעא ויי לדרא דהאי אבנא טבא דמתחזיק (דמתאחדין) מניה וסמכין עלוי עלאין ותתאין אתאביד מנייהו כו' סליק רבי אבא ידוי על רישיה ובכה ואמר ר"ש ריחיא דטחנין מניה מנא טבא כל יומא ולקטין כדכתיב הממעיט אסף עשרה חמרים והשתא ריחיא ומנא אסתלקו ולא אשתאר בעלמא מיניה בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אותו (למשמרת) לפני ה' ואלו באתגליא לא כתיב אלא למשמרת לאצנעא השתא מאן יכול לגלאה רזין ומאן יודיע לן עכ"ל ובזוהר אחרי מות דע"ט תני ר' יהודה דרא דרשב"י שרי בגווה כולהו זכאין חסידי כלהו דחלי חטאה נינהו שכינתא שריא בגווייהו מה דלית כן בדרין אחרינן בג"כ מילין אינון מתפרשין ולא מתטמרין. בדרין אחרנין לאו הכי ומלין דרזין עלאין לא יכיל לגלאה ודאינון דידעין מסתפי. (נ"א מסתפקי) דרשב"י כד הוי אמר רזא דהאי קרא חבריא כולהו עיינין נבעין דמעין וכלהו מלין דאמר הוי בעינייהו גליין כמה דכתיב פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחידות כו' תנא ביומוי דר"ש הוה אמר ב"נ לחבריה פתח פומך ויאירר דבריך בתר דשכיב רשב"י הוו אמרי אל תתן את פיך לחטוא את בשרך. והנה כל מאמרי זוהר ותיקונים מלאים על כל גדותם דבתר רשב"י לא הוי דוגמת עד (שהש"י) [שאלהי הראשונים והאחרונים] הפליא חסדו עמנו לא רצה למנוע ישראל מכל וכל מתורתו הקדושה והטהורה ושלח לנו ע"י קדוש (עיר וקדיש) מן שמיא נחית הרב המופלא הקדוש המקובל האלהי בוצינא קדישא כרשב"י בדורו תלמיד אליהו הנביא זלה"ה כאשר העתקתי זו בהקדמה לקוחה מספר [הע"ח] יע"ש ועיין בספר זה ושם תמצאהו את הודו ואת השגתו הרמה אפס קצהו ולא כולו כי מי ימלל כו' וכל המהלל אינו אלא פוגם ומחלל במרגניתא דלית ביה טימי וכל שאתה משבח אתה פוגם. והנה כל תלמידיו של הרב הקדוש הזה כתבו להם כל אחד מה ששמע מפי רבו כפי שורש נשמתו והשגתו ויד שכלו זולת הרב המופלא בישראל שמו נודע בשערים אורה וההוראה הגאון מהר"ר חיים ב"ר יוסף ויטאל זלה"ה שסמך עליו מ"ו אור שבעת הימים את ידיו וכאשר הזכיר בדברי קדשו בענותנותו הרמה בספרו בהקדמתו שלא היה בהם כמוהו מי (שהעמיד) [שהעמיק] ולא שינה אפילו סדר הלשון כאשר שמע מפי רבו ז"ל כידוע לכל באי שער עירנו (ירושלים) צפ"ת תוב"ב. והנה נודע לכל מי שבא בשערי החכמה הרמה הזאת כי הרב הקדוש לא היה אומר להם דברים כסדרן כי היה יושב ודורש מפלאי החכמה העליונה אשר עין לא ראתה (נ"א אשרי עין ראתה) כל אלה ואזן שמעה והבן לה ולפי המשך הדרושים וקשורים הנחמדים מזהב ומפז רב היו מתפרשים מאליהן דרושים ויחודים וכוונת וטעמי המצות ותקוני עונות ופי' זהר ורמזים במאמרי רז"ל אגב גררא ולפעמים היה מבאר להם דרוש האחרון באצילות ולפעמים היה מבאר להם דרוש התחלת עולם אצילות וכן היה מוהרח"ו זלה"ה כל מה שהיה שמע היה כותב לפעמים פשט לפעמים דרוש לפעמים כונה ובזה גרם לנו הבלבול הגדול הזה בחכמה זאת עד אחר פטירת מורינו אור שבעת הימים פעה"ק צפת ת"ו לחיי עלמין אז התחיל מוהרח"ו ז"ל לעשות סדר למה ששמע מרבו וכן היה עושה לפחות כ' שנה או יותר ומזה נמצא לפעמיחם סותרים כמעט זא"ז וכפולים ומכופלים ומהדורות (ממהדורות) שונות עד אשר חיבר מהדורא בתרא שלו הנה הוא כתובה על ספר הישר שלו בק"ק דמשק ביד בנו הר' המובהק מורינו שמואל וויטאל והם שני חלקים כל

א' נחלק לד' שערים חלק א' יש בו ד' שערים שער א' כל מה שנמצא מכת"י רבו ז"ל שער ב' דרושים והקדמות מה ששמע שער ג' פשטי תורה נביאים וכתובים שער ד' סודות גלגולים ושרשיהן. ח"ב יש בו ד' שערים ש"א כל מה שנוגע לכוונת התפלות שער ב' טעמי מצות ש"ג תיקוני עונות ש"ד יחודים הרבה מאד לכל תלמיד ותלמיד מהם דבר נפלא אשרי עין שזכה לקרוא (נ"א לקחת) מן עץ החיים ואכל וחי לעולם והפסר הזה היה כמוס וחתום ביד בנו הרב הנ"ל. ה' יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים וספרים אש ביד בני א"י לא היה להם סדר וטעם וריח ולא נעלם מעיני תורת חכמים ותלמידיהם כי הסדר באלו הדברים הוא עיקר אשר ילמוד האדם כל דבר ודבר דבור על אופניו ושים כאפרכסת אזנך ולא יעבור משער לשער ומפרק לפרק עד שידע ענין א' ואח"כ יסע לזולתו כמ"ש הרמ"ק זלה"ה בהקדמה ס' פרדס רמונים ע"ש:

לכן אזרו מתנים וחלצים הרבנים הרוממים והשלמים הדיינים המצויינים גאוני א"י מהר"ר בנימן הלוי ומהר"א ראשמאל"ה נר"ו [ומוה"ר אלישע וושטאלי זצ"ל] ואמרו לתקן וסידרו מכל הקונט' שהם נמצאו מהם ג' ספרים הלא הם ספר ראשון ס' הדרושים ושמו בסופו מה שמצאו דרושים מגלגולים ומהם הקדמות הרמות למתחילים וספר הכונות של כל השנה וספר הליקוטים מה שמצאו מדברים קטנים הכל חבור בילקוט אחד ושמו שמם ספר ליקוטים ואמרו לתקן ולא תיקנו בספר הדרושים שלא שמו לא קשר דרוש לדרוש ולא שמות לדרושים בשום שער ולא חלקו לפרקים ראוי וכנכון ובספר כונות אמת שרצו לסדר כסדר תפלות השנה ולא התחילו ולא סיימו ועירבו ענין בענין עד שכאשר לומד האדם בשחרית שבת ימצא עניינים של חול ולהיפך וס' הליקוטין לא תיקנו שום דבר מכל וכל עד שיקוץ המעיין בחייו וגדולה מזו שהיה חסר (מהם) הטוב העיקרי כמה וכמה דרושים עיקרים פרטים וא"כ איך היה אפשר לעשות להם סדר כי נמצא בחבור זה דברים שאינן נמצא אפי' בעץ החיים שום רמז מהם והם מהדורא בתרא שנעשין אחר מ"ק ולרוב עמקו גנזו מהרח"ו ז"ל ונתגלו שערי אורה אלו ואוצרות שתחת התהום היו חפורים ימים ושנים כולו למורינו החכם השלם מהר"ר יעקב צמח נר"ו כתובים באצבע אלהים מהרח"ו ז"ל ומה שנמצא היו דפים קטנים קרועים ובלויים וברוב חכמתו הרמה מורינו נר"ו חבר א' לא' ועשה מהם ג' (נ"א ד') ספרים א' הוא ספר אוצ"ח והוא ספר שלם והקדמות שנמצא לחכמה זאת והוא מהדורא תניינא ואח"כ דפי' קטנים מדרושים וכונות כתובים על ג' ספרים אחרים וקראו קהלת יעקב על שם שהקהלם וקבצם כעמיר גרנה וספר אדם ישר שמתעסק בדרוש א"ק ויושר שלו ופרטיו וספר עולת תמיד לכוין תמיד ואח"כ ראה מורי שעדיין גם הוא אמר לתקן ולא תקן בספר זה חזר וקבץ הכל ביחד בספר שלם ועשה ספר אוצ"ח וכתב ספרים אחרים וקראם עדות ביעקב וספר אדם ישר ובג' ספרים הראשונים לא שלח ידו:

והנה אנכי הצעיר והזעיר באלפי יהודה צעיר אנכי לימים וזעיר אנכי בבינה ובהשכל ומה אעשה שנפשי חשקה בתורת חכמת הקבלה ורשפי להבת אש חשוקת חמדת חכמת הקבלה מיום שהייתי בן י"ג שנה בערה בי כאש בוער בעצמותי עד שהביאני המלך חדריו זכיתי וטעמתי בקצה המשענת בבית הר' המובהק החסיד העניו הרופא החכם השלם מהר"ר יעקב צמח נר"ו ולמדתי ספריו ומצאתי חן בעיניו והטעימני מיערת הדבש של האר"י זלה"ה ולמדתי ספריו וראיתי גודל ספרי הקדושים (נ"א גודל המבוכות בספרי הקבלה הקדושים) אשר אין להם סדר לא ראש ולא סוף ויעירינו לבי ויאמר קח לך מגילת ספר וכתוב כל הדרושים הנמצאים שהם מפוזרים בכתבים אחת הנה וא' הנה וקרב אותם א' לאחת למצוא חשבון עם שהוא טרחא לפום צערא אגרא וענה לבי מי אנכי כי הבאתני עד הלום לעשות מלאכה זאת (ולעו והיו) [נ"א ואני] כלא היו ומה תעשה בגאון הירדן ודחו מחשבתי זאת יום יום עד בא יום א' חבה יתירה נודעת לי למוצאיו ומצאתי עלה א' קטנה מכתיבה אצבע אלהים מהרח"ו ז"ל וכתב לשון זה שם הספרים ספר דרך ע"ח פרי עץ חיים נוף ע"ח ויתחלק ספר א' לג' שערים וכל שער מבוא שערים וכל שער מבוא שערים (נ"א וכל שער מבוא נתיבות) וכל נתיב כמה מפתחות עוד כתוב שרוצה לעשות ספר ולחלקו להיכלות שבעה וכל היכל לכמה חדרים ועוד כתב שרצה לעשות ענף ע"ח ובכל ענף כמה מיני פירות ובכל פרי כמה מיני מטעמים וכשראיתי אני זאת תכף ומיד ענני לבי חזק ואמץ בא וראה כמה עלה בלב הקדוש לעשות ולא עשה (כי) היות חכמתו רבה וגדולה ובכל יום ויום היה מחדש סדר א' ומהדורא א' כאשר נמצא אתנו מהדורות כמה וכמה מינים ממינים הטובים ואיך תדחה מצוה הבא לידך וה' זיכה אותך שזכית לכל כתבי האר"י ז"ל מה שלא זכו אחרים שבקשו לעשות סדר ולא יכלו חזק ואמץ הואיל ואין לה דורשין. זאת שנית כי כבר ידעת כמה תועלת יצא לך ומפתחות פסוקים ודרשות רז"ל ומאמרי זהר וכמה דברים תבין כשתעשה סדר זה שעלה על דעת הרב ז"ל והנה אינך עובר לדעת (נ"א על דעת) הרב ז"ל כאשר דחיתני קודם יהי ה' אתך ופיתתני ואפת והוכרחתי לנענע ראשי ואשא כפי השמימה בתפלה ובתחנונים יגמר ה' להוציא לאור מלאכתי והייתי מתעסק במלאכת שמים זו ד' שנים ויותר ולא זכיתי שתגמור יצ"מ על סדר כאשר עם לבבי (עד היום) המר כי הגלתני מארץ הקדושה מעיר לעיר נע ומטולטל ובאתי דמשק ואז זכיתי ונכנסתי לחדרי היכלי הקודש מוהר"ר שמואל ויטאל בן הגאון ובו הגיתי מעט זמן כי לא הייתי רק זמן ח' ימים וגנב גנבתי מעט מהסדר הקדוש אשר שם נמצא ונגמרו מאוויי ובקושטאנדינה העיר רבתי עם שמה ישבתי כמשלוש חדשים מפורים עד עצרת ואז סדרתי ספרי שסדר הנאות כאשר עיניכם תחזנה מישרים ולקחתי אז קס"ת הסופר במתני להציב לי למטרה וכתבתי על ספר הישר את כל דברי הקדוש ז"ל דהיינו כל מה שמצאתי כפול בספר הדרושים שהיה ג"כ כתוב בספר עדות ביעקב וכל מה שהיה שייך לדרושים והיה חידוש הכנסתי ג"כ בספר עדות ביעקב (השמטתי) וקריתי ג"כ מהדורא קמא וכל מה שהיה כתוב בספר ליקוטים ג"כ מה שהיה שייך לספר דרושים וסדרתי לשערים שלמים וטובים ע"ס האצילות מא"ק עד תשלום אבי"ע כאשר עיניכם תחזנה ושמתי בספר הזה שהוא התחלה לכל באי החכמה זאת וכניסה בדרך הרב הקדוש בוצינא קדישא המקובל האלהי החסיד האר"י ז"ל וקריתי שמו ספר דרך עץ חיים לז' היכלות וחמשים שערים וכל היכל נחלק לשערים וכל שער לכמה פרקים שהם חדרים שבשער ההוא מהס' ההוא שכולו מועתק באצבע מהרח"ו ז"ל חוץ ממ"ק שבא בו שאינו מועתק מכ"י הרב זלה"ה רק מהעתק מהר"י צמח נר"ו ומוגהים מס' ושמתי שמות לשערים איש על דגלו באותות וכל מה שמצאתי בספר הדרושים וכונות וליקוטים וספר עולת תמיד השייכים להם הכונות העלתים על ספר מסודר כפי סדר התפלה של כ"ז היכלות ולד' שערים (נ"א סדר התפלה בז' היכלות ובל"ב שערים) והם ענף א' מהספר ואח"כ סידרתי מכל הספרים הנ"ל כל טעמי מצות כסדר איש על דגלו כסדר הפרשיות והם ענף ב' ואח"כ סידרתי מכל הספרים הנ"ל תיקון על עבירות תיקוני עונות והוא ענף ג' ואח"כ סדרתי מכל הספרים הנ"ל ענייני יחודים אשר מצאתי מפוזרים א' הנה וא' הנה ושמתי אל שער הנבואה ורוח הקודש שמצאתי ממהרח"ו ז"ל ממהדורא ה' והוא ענף ד' וכללות ד' ענפים אלו והיו לאחדים בידי ושמתי שמם פרי ע"ח כי אחר שנדע עץ החיים יאכל מפירותיו שהם הכונות וכל שמצאתי בספרים הנ"ל פי' זוהר ותיקונים וזוהר חדש ושיר השירים ומדרש הנעלם דרות ומדרש איכה סדרתי פי' ע"פ דפי הזוהר דפוס מנטובה איש על דגלו ושמתי שמם נוף א' ואח"כ סדרתי מכל הספרים הנ"ל כל פירושי פסוקי התורה ונביאים וכתובים כל פ' ופ' כסדרן והם נוף שני ואח"כ סדרתי מכל הספר הנ"ל אודות בעין יעקב כל מסכתא ומסכתא כסדרן והם נוף ג' ואחר כך סדרתי מכל הספרים כל מה שמצאתי מעניני גלגולים ומספרים הישנים אחת הנה ואחת הנה ושמתים אצל שער הגלגולים שמצאתי מכת"י הרח"ו ז"ל מהדורא ה' וזהו נוף הד' וכללות ד' נופים אלו והיו לאחדים בידי ושמתים שמם נוף עץ חיים והוא הספר נחמד עוד הוספתי שנית לשום מראה מקום לכל דברי הזוהר שנמצא בדברי הרב כל פ' ופ' בנוף א' וגם בכל פ' וס' בנוף ב' מראה מקום מכל הפסוקים שנזכר בדברי הרב ז"ל בין בספר זה בין בספרים אחרים וכן בנוף ג' מראה מקום מדברי רז"ל בין בספר זה בין בב' ספרים אחרים וכן בנוף ד' מראה מקום דרך א"ב כל הגלגולים והסכמתי לכתוב בזה כל ענין וענין שם הספר שלקטתי אותו הענין ממנו למען יכול כל א' למצוא דברי חפץ ולתקן גם ספריו וידע מבטן מי יצא הדברים ואל יחשדוני שומע וה' יושיעני ויגמור נא עוד בירושלים ובהר ציון את מעשה ה' המלאכה מה שעדיין יש להשלים מכתבי הרב ז"ל כ"ד הנכסף לראות ה' ולבקר בהיכלו בתוככי ירושליש שנית:ונמצא שהנמצא בפי הכל הוא עץ החיים שסדרו האחרונים כידוע והיה לך להתבונן ביותר שם ,בהקדמה קטנה מצאתי בע"ח של ר' נחמיא השייך להקדמה וז"ל הס' הזה הוא מכת"י מהרח"ו ז"ל דהיינו מכמה אופנים ותחלה נמצא ס' א' שלם התחי' בזה"ל ליקוטי הקדמות והס' שמנוהו באמצע הס' ונק' מהדורא תניינא ושמנוהו בפנים אח"כ נמצא דפים קטנים קרועי' מתולעים וטרח טרחא גדולה מאד החכם מוהר"ר יעקב צמח נר"ו מירושלים תוב"ב עד שסדרם על נכון כאשר תחזנה עיניכם ונק' מהדור' בתרא ושמנהו סביב הס' הראשון אח"כ נמצא אצלינו מכת"י החכם הגדול מוהרח"ו ז"ל במהדורי קמא דרושים שלא הזכירם הרב ז"ל בחיבור זה ושמנוהו ג"כ איש על מקומו ונק' מהדורא קמא ולמען ידע כל המעיין שורש כל דבר מהיכן בא כתבנו זה אע"פ שנלע"ד שיפה דרכו זה מהדורא קמא איש על דגלו עכ"ז כתבנו שרשים אלו שאם ירצה המעיין לשנות יוכל לשנות אבל בב' המדורו' ב' וג' אין כח בידינו לשנות כי כן נמצא מכת"י הרב זלה"ה:ולכך ערבבת אלו הדרושים שהיה לך להתבונן כפי שסדר המהרח'ו ז'ל בשער ההקדמות דרוש א בענין א''ק,אשר הוא הנקרא דרוש להרב גדליה הלוי שהבאת,ואמנם הוא כשיטת הרס''ג שהזכרת,וכפי פתח ל''ב שהבאת מדברי הרמח''ל,אולם לא הבינות מפתח לג שאלו ב' דרושים שונים מאחר ולא ראית בשער ההקדמות את דרוש ב' בעניין א''ק,שם בדף ל''א ע''א,אולם הבאת ראיה לעניין המושכלות''גישה שביעית והיא גישת ''המושכלות הטרנסצנדנטליות
והראשון עץ מגלה האמת והשקר ומודיע ההבדל שביניהם והוא שמגיד שכל מציאות קיימת היא אמת, ושקר העדר המציאות. וזהו המביא לאכליו חיים נצחים שהם הקיום האמיתי, מפני שסבתו קיימת נצחית. וכמה הרפתקי בדרך זו עד שיצא ענין זו הידיעה מן הכח אל הפועל האמיתי השלם הקיים. וכמה מתו בעולם שחשבו שחיו במותם מתוך השגתם. והסבה בזה היא רוחק העלמת אמתת ידיעת מהות עץ החיים ועץ הדעת שהם שניהם עיקר מציאות האדם בזה ובבא:

והיודע סוד ענינם ומה בין האדם ובינם הוא האיש המיוחד ויודע מהם השם המיוחד. וכבר ידוע שאי אפשר לדעתם כי אם בדרכי הקבלה. כי התורה כולה עם היותה כוללת כל הדרכים הדרך המעולה שבכל דרכיה ושהיא סגולה לכל החכמות היא הקבלה המושכלת, לא הקבלה הראשונה אבל מביאה לידיעת התכלית האחרונה הנעלמת מכל האומות ונגלית לישראל לבד, שהיא האומה המיוחדת ולשונה ומכתבה מיוחדים וסגולות בידיעות השם. והקבלה הזאת היא שנאמר עליה בפירוש בראש מסכת אבות, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וגו'. ולא נאמר עליה שמה שנודע מענין התורה (ש) הוא דבר מושכל שהשכילן משה ותלמידיו עם היותם שלימים בדעת המוטבעת באדם. ועל כן לא אמרו משה השכיל תורה מסיני, וגם אמרם מסיני ולא אמרו בסיני הורונו בו אמתת הסוד והוא שרמזוהו באמרם סלם שראה יעקב אבינו זה סיני. וזה הסוד נגלה מדרך גימטריא והיא הדרך שרמזוהו לנו באמרם תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה:ונוסיף בכאן מעניין שהוזכר בסוד מעשה בראשית\וממה שאתה צריך לדעת ולהתעורר עליו כי הנחש לא ניגש אל אדם כלל ולא דבר עמו, אלא היה חיזורו וגישתו לחוה, ובאמצעות חוה הוזק אדם ואבדו הנחש, והאיבה הגמורה אינה מצויה אלא בין הנחש וחוה ובין זרעו וזרעה, ואין ספק שזרעה הוא זרע אדם.
ויותר מופלא מזה התקשרות הנחש בחוה כלומר: זרעו בזרעה ראש ועקב, והיותה נוצחתו בראש והוא נוצחה בעקב והנה גם זה ברור.
ועוד מן האמירות הנפלאות אשר פשוטן בתכלית הזרות, ואם הבנת פרקי מאמר זה כפי שראוי להבינם תתפלא על חכמת המשל הזה ותיאומו למציאות, והוא אמרם, משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמה, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, גויים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן וכלכל גם את זה.


ונודע לנו שסוד סיני הוא כפול והוא ק"ל, ויוצא משני שמות הקדש אדנ"י אדנ"י. ויוצא משמות חמשה מיוחדים שכל אחד סודו כב"ד, ואחד חמש שבקל, וחמשת תנועותיו מורות על חמש הויות ראשונות דרך הימין וחמש דרך השמאל, הרי עשר ספירות בלימה. מספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש, אשר על כן שם ה' מתחיל מן י' בכלל. וכל הו"ה סודו ה', והו"ו לקשור ו"ה שנית לחלוק ההויות בין שני ההין ה' כנגד ה'. והן הפועלות על דמות שעל פועל אצבעות שתי ידים. ידוע כי מדת הידים מורה על מהות מדת הדין וי' אצבעות הרגלים מורות על מדת רחמים. והידים בעלי הפעולות והרגלים בעלי התנועות והלשון בעלת תולדות התלמידים והמילה בעלת תולדת הבנים הרי כ"ב והנה ד' סבות לכל פעל:וכןיובןענין הפעולות והנה nעניין שהעיר עליו המו'נ במאמר דלעיל,סוד מעשה בראשית' וזו לשונו וממה שאתה צריך להתבונן בו ארבעה הלשונות אשר נאמרו בייחוס השמים לה', והם ברא ועשה וקנה ואל, אמר ברא אלוהים את השמים את הארץ ואמר ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמים ואמר קונה שמים וארץ ואמר אל עולם ואמר אלוהי השמים ואלוהי הארץ אבל אמרו אשר כוננתה וטפחה שמים ונוטה שמים כל אלו כוללם עשה. אבל לשון יצירה לא נאמר, כי נראה לי שאין היצירה נאמרת אלא על התבנית והתיאור, או אף מקרה משאר המקרים, כי גם התבנית והתואר מקרה, ולפיכך אמר יוצר אור לפי שהוא מקרה, ויוצר הרים קובע תבניתם, וכן וייצר ה' אלוהים וגו' אבל המציאות הזו המיוחדת לכללות העולם שהוא השמים והארץ הרי הונח לו ברא, לפי שהוא לדעתנו המצאה מן ההעדר. ואמר גם עשה לצורותיהן המיניות אשר נתנו להן, כלומר: טבעיהן ואמר בהם קנה, מפני שהוא יתעלה מושל עליהן כמשול האדון על עבדיו, ולפיכך נקרא אדון כל הארץ והאדון וכיון שלא יהיה אדון אלא אם כן היה לו קניין, וזה נוטה לצד הדעה בקדמות חומר מסוים לפיכך שימשה תיבת ברא ועשה אבל אלוהי השמים וכן אל עולם הוא מבחינת שלמותו יתעלה ושלמותם הרי הוא אלוהים, כלומר: שופט והם נשפטים ולא בעניין משילה כי זה הוא עניין קונה אלא הוא מבחינת השפעתו יתעלה במציאות והשפעתם הרי הוא האלוה לא הם, כלומר: השמים. דע זאת. וכל הנאמר כאן, עם מה שקדם ועם מה שיבוא בעניין זה, מספיק לפי מטרת המאמר וכפי המעיין בו : הקדמות 2 שיש צורך בהן בקיום מציאות האלוה יתעלה ובהוכחה על שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושהוא יתרומם שמו אחד, עשרים וחמש הקדמות, כולם מוכחות, אין ספק בשום אחת מהן 3. וכבר בא אריסטו ושאחריו מן ה"משאיין" 4 בהוכחת כל אחת מהן. והקדמה אחת נניחנה כדבריהם דרך הנחה 5 כי בכך יוכחו דרישותינו 6 כמו שאבאר, ואותה ההקדמה היא קדמות העולם 7. ההקדמה הראשונה - שמציאות גודל מסוים 8 שאין לו סוף בטל 9. ההקדמה השניה - שמציאות גדלים 10 שאין סוף למנינן בטל, והוא שיהו מצויים יחד 11. ההקדמה השלישית - שמציאות עילות ועלולים שאין סוף למנינם בטל, ואפילו לא היו בעילות ממד 12. המשל בכך, שיהא השכל הזה דרך משל סיבתו שכל שני, וסיבת השני שלישי, וסיבת השלישי רביעי, וכך עד בלי סוף, גם זה בטולו ברור 13. ההקדמה הרביעית היא - שהשינוי ימצא בארבע אמירות 14. באמירת העצם, ושינוי זה ההווה בעצם הוא ההוויה וההפסד 15. וימצא [ קנט] באמירת הכמות, והיא הגדילה והכיליון 16. וימצא באמירת האיך, והיא ההשתנות 17. וימצא באמירת האנה, והיא תנועת ההיעתקות [. 18. ועל שינוי זה באנה תיאמר התנועה במיוחד 19. ' [ 14. ארבע מעשר הקטיגוריות של אריסטו. וסקר אותן רבנו ב"מילות ההגיון" שלו שער עשירי. ואף רס"ג עסק בהם בספרו האמונות ודעות מאמר ב פ"ט והלאה, ראה שם מהדורתי. ומקור הקדמה זו בפיזיקה לאריסטו ספר ג פ"א. 15. כלומר: שינוי העצם אינו כשינוי יתר שלוש האמירות, כי היתר אינם אלא מקרים, ושינוייהם הם מעבר המקרה מעצם לעצם. מה שאין כן שינוי העצם, שהיא ישות וחדלון. 16. "אצ'מחלאל" - כיליון על ידי התפרקות היסודות שמהם הורכב הדבר, ובר"ש "ההתוך" וגם זה תרגום נאה. והכוונה, שהגוף בעל הכמות המוגדרת כשהוא פורה וגדל, ולהפך, כשהוא מתפרק והולך וחסר, בשני אלה בא השינוי בכמות. ובלשון אריסטו כפי שהובא במאמר אבי נצר "אלזיאדה ואלנקצאן": התוספת והגרעון. 17. שאיכות הדבר שבה הוא נגדר משתנה ממצב למצב, כגון מיבש לרך, מחם לקר. 18. ממקום למקום. והעבירה מכאן לכאן. 19. בר"ש מוסיף כאן "ועל שאר השינויים בכלל" וכך הוא במקצת נוס' של המקור. וראה לקמן בתחילת פרק א. ומקור הקדמה זו במיטפיזיקה יב ב. פיזיקה ג א. ה א-ב. על הנפש א ג, על ההוויה וההפסד א ד ] מפני שהשם יורה על מציאות עצמיי או מקריי והפעולה אינה לא עצם ולא מקרה אלא ענין מיוחס אל ענין נאמר בה מה שתשמע והוא זה. דע שהפעולה יש ממנה נמצאת בכח ויש ממנה נמצאת בפעל. ויש ממנה טבעית ויש ממנה מלאכתית ויש ממנה מקריית, ואמנם מה שבכח יחלק לשני חלקים קרוב ורחוק, הקרוב הוא שקרוב אל הפעל מאד, והרחוק הוא שרחוק מהפעל, ולפיכך יכנסו ענייני קירוב וריחוק עוד בין הקרוב ובין הרחוק, והאמצעיים הם מה שביניהם: ואמנם הפעל הוא כאמרך האדם כותב בשעת הכתיבה שאז הוא פועל בפעל, והגלגל מתגלגל בפעל תמיד, ואמרי שאין הפעולה לא עצם ולא מקרה כי אם יחס מתייחס אל הפועל שפועל אותה ואל הנפעל הנושא אותה, והנה אינה עצם שאינה גוף וגם אינה כח בגוף, שאם הוא כח אינו פועל, ואם תאמר היא כח פעול ועומד אם כן היה עצם, רק יתכן לקראתה על פי היחס תאר שבו יתואר הפעל הנמצא בעצם נושאו או המקרה, ואמנם הפעולה הטבעית היא העמציית בין תמצא תמיד בכח המוכן לצאת לפעל, בין תימצא בפעל כגון כבד הגופים המורכבים ברוב הרכבתם ממים ועפר וקלות המורכבים ברוב הרכבתם מאש ומרוח וחמימות האש ולחות המים, ועליית זה למעלה וירידת זה למטה וכיוצא בם, ואלה העניינים גם כן הנמצאים בפעלות הטבעיות יקראו מקריות כמו שיקראו עצמיות כי אינם עצמים אבל קראנום עצמים. מפני היותם מתמידים עם העצמים הנושאים אותם ולא ימצאו בלעדם בפעל כלובן בשלג והשחרות בזפת, וקראנו המקרה הקורה לעצם עת מהעתים, ועוד נעדר ממנו כחום למים וכלחות לדונג וכיוצא בם מקרים עתיים, ואלה הדומים להם הם הפעלות הנמצאות בטבע ונקראו טבעיים ונמצאו מחויב הטבעיים כאלה המקריים הנזכרים, הקורים לטבעיים בהתהפכות לעתים ונקראו מקריים: ואולם המעשים המלאכתיים הם הנעשים על יד אדם לבד, וכל באי עולם לא יבראו חומר אחד לא קטן ולא גדול לא רב ולא מעט וגם לא יטרידוהו מהמציאות המוטבע, אבל המלאכה היא דומה בקצת ענין לטבע, שהיא נתינת צורה בחומר בעל מזג, והנה על זה יוחסו הפועלים אל פעוליהם והפעולים אל פועליהם, ויחס הפעולה הוא המשותף לשניהם להתיחס אליה וליחסה אליהם, ומפני שאין פעל בלתי זמן ובלתי מקום, יוחסו גם כן הפועל והפעול והפעל אל זמן ואל מקום, ומפני שאין פעל בלתי ארבע סיבות, והם החומר והצורה והפועל והתכלית, יוחס כל פעל אל ארבעתן, שהוא סיבת מציאותו, וכל אלה העניינים מבוארים בספרי החכמה: ואולם אנחנו נזכיר פה יחס הפועל אל הזמן לבד עם הפועל והפעול, והשאר יבוקש במקומו וימצא ויובן משם בעיון המשכיל, ונאמר על זה שהפועל הנה יהיה יחיד או רבים, והיחיד נחלק לשני חלקים זכר או נקבה, והרבים גם כן נחלקו לב' חלקים זכרים או נקבות, והמדברים המורים על הפעל יחלקו לג' חלקים, והנמצא המדבר עם הנמצא השומע על השלישי בלתי נמצא לפניהם, והמדבר על עצמו, והמדבר על חבירו פנים אל פנים על עצמו שלחבירו, ויכללו אלו ג' החלקים ג' נמצאים כלליים, והם אנחנו אתם הם, וג' נמצאים פרטיים והם אני אתה הוא, ונקרא אלו כנויים חלקם עוד לזכרים ונקבות ויעלו לי"ב חלקים: ואם חסר מהם דבר דע שהוא מחסרון הלשון, והנה בלשונינו כשנרצה לייחס פעל שכבר עבר באחת מן הבניינים אל פועליהם יחסרו מהלשון ג' שמות מהי"ב ונכפלו הג', וגם נתייחדו למי שראוי ליחדה אליהם, ונשארו אם כן ט', ואלה הם פעל ראובן אתמול פעל פלוני פעלה אשתו, פעל פלוני פעלו ראובן ושמעון, פעלו רחל ולאה, פעלנו אנחנו אברהם ויצחק, פעלנו אנחנו שרה ורבקה, פעלתי אני יעקב, פעלתי אני בלהה, פעלת אתה יעקב, פעלת את זלפה, פעלתם אתם עמרם ומשה, פעלתן אתן יוכבד וצפורה, אתמול פעל פלני: הנה הנזכרים ביחס הפעולות הם י"ב, אמנם היחידים הם ו' והרבים הם ו', והנה נכפלו ב' מן הרבים והם פעלו פעלו, גם פעלנו פעלנו, ולא נתיחדו בהם הזכרים מהנקבות כמו שנתיחדו בשאר הרבים, ואם כן היו הנכללים ד' ונעלמו ב' מן הו', ועוד נכפל אחד מן היחידים והוא פ לתי פעלתי פעלתי שלא נתיחד בם זכר מהנקבה, כמו שנתיחד בשאר היחידים, ואם כן היו הנפרטים ה' ועלה הכל ט' ונעלמו ג': ויש לשונות שחסרו יותר ויש שחסרו מעט ויש שחסרו בשוה, בלשונינו כלומר ט' אבל להוסיף על י"ב לא יתכן, לפי הדבור הטבעי שאין הנמצאים לא יותר ולא פחות, ואלה הם הקונים בעצמם. הוא היא הם הן אנחנו אנכי אתה את, אתם אתן והנה לפי זה הלשון עלו הכנוים י', כי פעלו מעלו שהיו שוים לשנים, התיחד כל אחד ונבדל בין מ' לנ' בענין הם והן, ולואי והיה אפשר להשלים כולם היה דבר מעולה, ויראה ממה שמצאנו אנחנו גם נחנו וגם אני גם אנכי, ולא מצאנו זה הכפל בזולתם, שהכוונה בלשון היתה להבדיל בין הנקראים בהם, ולא נאריך בזה מן נהיה לבוז, ואין טענה מפני שמצאנו אתנה במקום אתן, ולא ממה שבא אתם לנקבות במקומות, כי זה גם כן מכלל בלבול הלשון, או לסוד מן הסודות האחרים: והנה זה אשר זכרנוהו הוא לפעל שעבר ואמרנו שסובל י"ב לפי חלקי הנמצאים מצד הדבור, ואמנם מפני שהזמן עוד נחלק לעומד ולעתיד, בא הפעל מורה על שניהם, ונחלק העתיד לשני חלקים ולח' דבורים, ד' מהם צווי ומורה פעל עתיד להפעל, וד' מהם עתיד על פועלים והצווי, מפני שהמקבלים אינם כי אם ארבעה והם יחיד נחלק לזכר או לנקבה ורבים נחלקים לזכרים או לנקבות, כאמרך בצוותך להם מצוות ראובן שמור זה הבית עתה או מחר, אבל על עבר לא יתכן לאמר שמור, שכל צווי עתיד ואינו עבר, רק יתכן להאמר לקיים ההוה עתה, אך התחלתו מעת המצוה ואילך או תעמוד או לאו, ואין שום מצוה כי אם פנים אל פנים, והבן זה שהוא סוד גדול מהגדולים שבכל התורה, כי מה שאני כותב פה אינו ריקם מהסוד, שאיני בא להעתיק בחבור זה ספרי המדקדקים, אבל באו העניינים בו לענין הערב אל דבר מוכרח, או מועיל לכוונת החבור, ומזה עוד שתאמר עוד לנקבה שמרי זה הבית בזמן פלני, וכן לרבים שמרו ולרבות שמרנה. והנה עשרת הקונים שהם הכנויים יוסיפו על שרשי השמות או הפעלות, עשרה אותיות בסופן להבדיל בין הקונים בשמות, כאמרך שמי שמו שמה, שמך שמן שמנו שמם שמו שמכם שמכן: ובפעלים כאמרך פעל פעלה, כמו שרמזתי בם ובכנוים, אלא שהפעלים יחסרו אחד כמו שזכרתי, אבל הכנויים עשרה כמו השמות, ואחר שהתחלתם מן הוא היא תבין סודם, וכן תבין סוד התחלת שלשת הכנויים שלשמות כי סופן לעדות, וכן סוף הצווי בג' מהן ג"כ שמרי שמרו שמרנה, והתעורר מדברי אל השם ותשים מעלת השם המיוחד יתברך, ועוד הפועל מורה על עומד וכן הפעול נעמד, ולא יקרא פועל אלא הפועל בפועל בעת הפעל, ואם פעולתו תמידית בלתי העדר, גם הוא תמידי בלתי העדר, וזה מושכל ראשון, ואם יעדר הפועל והנה הפעול עומד ככתיבת הספר אחר שנכתב, ואע"פ שהפועל חי או מת לא יקרא פועל, אבל הפעול יקרא פעול כל עוד שהפעל נמצא בו, ואם נעדר פעלו במחיקת אות מהלוח לא יקרא פעול אז, אבל יאמר עליו שכבר היה פעול, אבל אינו עתה פעול בפועל כי אם בכח קרוב או רחוק: והנה היו הדבורים הנאמרים בפעל ד', והם כאמרך ראובן כותב, לאה כותבת, אברהם ויצחק כותבים, שרה ורבקה כותבות, ותי"ו כותבת באה במקום ה' של מכתבה, והכל שוה בלשון, וכן עוד ענין הפעיל כאמרך הספר כתוב. האגרת כתובה, הספרים כתובים, האגרות כתובות. וגם אלה הם ד' דבורים, ולא יתכן להוסיף עליהם ולא לגרוע מהן כלום, שאם ימצא אחד בלשון ואע"פ שלא ימצאו השאר בין מכלל כל הבנין בין באחת מו' מעלותיו, תוכל לבנותו בכל מקום שתרצה, והנה יש ב' ענינים שהן שרש לכל דבר שיאמר עליו ענין פעל, והם שמות ראשונים לפעל, כאמרך בניין או בניינין שעליהן תבנה כל פעולותיו, עבר ועתיד ועומד והפעל לא יתגלגל על השם העצם שאינו מקבל רבוי ולא סמיכה, אבל יתגלגל על שם התאר ועל המקרה שהם מקבלים רבוי או סמיכה, והכלל שכל שם יחובר לו בסופו אות, אבל לשם העצם לבד לא יחובר לו אות בסופו לעולם, אך יחובר לו מלפניו, וזה ג"כ סוד גדול ודעהו, וכבר ימצא עם העצם נגזר: והנה שם הפעל נחלק לב' חלקים. אחד מהם הוא שם יחיד ורבים, והשני שם יחידה ורבות, כאמרך קדש קדשים או קדושה קדושות ברגשום השם, כי הרפויים מורים על תאר המתואר באלה ומוצא בם, ומקור הפעל הוא כולל ג' חלקי הזמן, והם היה והוה ויהיה, והוא לבדו כמו זכור או שמור, ויש לו דרכים רבים בכל הבניינים, ואין אדם יכול לפרש עניינו בטוב, כי מפני היותו מקור היה עניינו נעלם, וכבר יתחברו לפניו ד' אותיות בכל"ם, ולא יתחבר אליו אות אחרת לשמשו, אבל כבר יתחבר אליו ו' השמוש כמו [אסתר ט, יח ] ועשה אותו יום משתה ושמחה, וכן יתחבר אליו הא התמיהה, כגון האמר למלך בליעל, ולא יתחבר אליו אות אחרת, וכן יתחברו אחריו כל י' הכנויין, והיותו ד' מדרגות עם בכל"ם, ובהיותו מקור כולל יורה על היות חומר אחד לד' יסודות, והוא משותף בכל"ם והוא מקור להן, וזה עינינו שמור ש' קמוץ הוא מקור, ושי"ן שוא הוא צווי, ומן המקור הראשו, ומן הצווי תמצא שרש כל התיבה, ולא תמצא שום אות משמש עם הצווי, כי אם אות ו' והוא הנוסף, כגון צא ועשה וראה ועשה, וכשתוסיף בכל"ם תאמר בשמור כשמור לשמור משמור, והנה שב להיות ש' מנוקד בשוה בענות ההוספה של ד' אותיות, אמנם בהיות שם ו' השמוש לא ישתנה מקמצותו וכל הא מיתמה לא ישנה המקור אליו בבוא אחריו אות שהגרון מהנמשכים אתו, והנה העתיד כולל ד' ענינים על ד' נמצאים, והסימן שיורה עליהם הוא אותיות אית"ן, וזה ענינים ראובן מדבר על עצמו ואומר אשמח, ובדברו על חבירו הנסתר אומר עליו לוי ישמח ובדברו לפניו אומר לו תשמח, ובהיותו כולל אחרים עם עצמו אומר נשמח, ואע"פ שימצא עוד אשמחה היא שוה לראשון, וכן ישמחו הוא לרבים, וכן נשמחה וכן תשמחו וכן תשמחי ובן תשמחנה, כל אילו נכללו באית"ן, והנה גם זה היה הדבור ראוי להיותו נדבר על פי הצורה שזכרנו, בין יחיד לרבים ובין זכרים ונקבות עד תמם בזו הדרך, אלא שחסרו מהם מה שתראה, והמשל בזה אני ראובן אלך, אני תמר אלך, אנחנו שמעון ולוי נלך, אנחנו רחל ולאה נלך, יהודה ילך, יוסף ושלמה ילכו, שרה ורבקה תלכנה, יהודה ויוסף תלכו, שמואל תלכו, שרה תלך, שרה תלכי, יוכבד וצפורה תלכנה: הנה אלה י"ב דרכים. ו' ליחידים ו' לרבים והחסרון שבלשון בם, הם ביחידים ב'. וברבים ב', ואם כן נשארו ח' שלא נכפלו ד' ביחידים ובד' ברבים, וכפי זו הדרך אתה צריך לחקור בשאר הבניינים הכבדים, כמו שראית מזה הבנין הקל אשר העירותיך אליו, כי לא כתבתי זה הענין בזה החיבור, אלא להעירך אל סוד הלשון לפי ההכרח, אשר אי אפשר להשיג מה שיבוא לפנים כי אב בהקדמות כאלה, שהן מוכרחות להקדימן כדי להגיע אחריהן אל הכוונה בחבור והיא ידיעה השם באמת, והשכל מוכיח שאם לא תקדם ידיעת סתרי הדבור להשגה, לא יתכן להיות ההשגה מושכלת המקובלת מהשם שלמה. ואמנם עם ידיעת ההקדמות הנרמזות ההשגה קלה להכירה, אם לא ימנע מזה מונע חיצוני או פנימי או רצון אלהי: